פסק-דין בתיק עת"מ 28747-09-10

א.      הקדמה

ביום 1.8.2010 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2183 שעניינה 'הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל' (להלן: " החלטת ממשלה 2183"). עיקרה של החלטת ממשלה 2183 הוא בקביעת תנאים מצטברים למתן רישיון קבע לילד השוהה בישראל שלא כחוק כמפורט להלן:

" א. בשנת הלימודים התש"ע הילד למד במערכת החינוך הממלכתית בישראל, לרבות גן חובה הפועל על פי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969.

ב. לשנת הלימודים התשע"א הילד רשום ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר במערכת החינוך הממלכתית בישראל...

ג. במועד קבלת החלטה זו, הילד מתגורר בישראל ברצף תקופת בת 5 שנים, לכל הפחות, ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים.

ד. הילד דובר את השפה העברית.

ה. הוריו של הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג ב/1 (עובד זר), ב/2 (תייר), ב/4 (מתנדב) לפי חוק הכניסה לישראל, שהוטבעו בדרכון חוץ של מדינה שמדינת ישראל מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים, טרם מועד לידתו של הילד בישראל או כניסתו של הילד בישראל...".

עוד צוין בהחלטת ממשלה 2183 כי " מבקשים אשר על פני הדברים, אינם עומדים בתנאי החלטת הממשלה ובקשות אשר לא צורפו אליהן המסמכים האמורים לעיל, לא ידונו לגופן. למבקשים תימסר במסירה אישית, החלטה בדבר דחיית הבקשה והחלטה זו תהא סופית.....על אף האמור לעיל, במקרים גבוליים תידון הבקשה לגופה באופן פרטני, והחלטה סופית תימסר למבקשים לאחר היוועצות בחברי הוועדה המקצועית הבין-משרדית לעניין מעמד ילדי השוהים שלא כחוק ובני משפחותיהם בישראל...".

בעתירה המנהלית שלפניי מבקשים העותרים להורות על ביטול החלטת המשיב לדחות את בקשתם לקבלת מעמד מכוח החלטת ממשלה 2183 (להלן: " הבקשה לקבלת מעמד"), ולהורות על העברת בקשתם לבחינתה של הוועדה המקצועית הבין משרדית כ'מקרה גבול' בהתאם לסעיף 13.ו להחלטת הממשלה (להלן: " הוועדה המקצועית).

ב.       העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן :

העותרים כולם ילידי תורכיה, בני משפחה אחת. העותר 1 והעותרת 2 הינם הוריהם של העותרות מס' 3 - 5 (להלן בהתאמה: " האב", " האם" וביחד: " ההורים", וכן "הבנות").  בשנת 1997 הגיע האב לישראל, מספר חודשים לאחר מכן הצטרפה אליו האם, ובשנת 2000 הצטרפו להוריהם העותרות 3 - 5. במועד הגעתן לישראל היו העותרות 3 - 5 בנות 8, 7 ו-6 בהתאמה.

הבנות חיו בישראל עם הוריהן במשך כ-4 שנים, ובשנת 2004 נאלצו, לטענתן, לעזוב את ישראל ולשוב לתורכיה בשל מחלת סבם. לטענת העותרים כוונת האם והבנות הייתה לעזוב את ישראל לזמן קצר ולכן נשאר האב בישראל. אולם, בשנת 2005 נעצר האב בגין שהייה שלא כדין, נאלץ לצאת מישראל ולהצטרף לבני המשפחה האחרים בתורכיה. לטענת העותרים במשך כל התקופה בה שהו בתורכיה ביקשו לחזור לישראל אולם בקשתם נתקלה בסירוב. לבסוף, ב-14.6.2007 נכנסו הבנות ואמן לישראל באמצעות אשרה ורישיון כניסה מסוג ב/2. עם כניסתן השנייה לישראל נרשמו הבנות לבית ספר תיכון בבני ברק שם הן לומדות עד היום. גם האב שב לישראל אולם עשה זאת דרך גבול מצרים, ללא היתר.

ביום 26.7.2007, כחודש בלבד לאחר כניסתם בשנית לישראל, פנו העותרות 2 - 5 למשרד הפנים בבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה ליתן לבנות מעמד של קבע. במכתב צוין כי העותרים " הגיעו לארץ במטרה לעבוד בארץ, אולם כיום לאחר ששהו בארץ זמן כה רב (למעלה 10 שנים מתוכם 4.5 שנים ברצף) כל ילדיהם התחנכו ולמדו פה, ולמעשה כל אורח חייהם התנהל פה, בכוונתם להישאר בארץ ולהשתקע בה" (נספח ד1 לתגובת המשיב).

כמו כן במסגרת המכתב צוין כי האב שוהה בטורקיה ואשרתו המחודשת מתעכבת. במכתבו עתר ב"כ המשפחה להאריך את אשרת השהייה של המשפחה עד לסיום הטיפול בבקשת הבנות למתן מעמד קבע. כן התבקש משרד הפנים לראות במכתב בקשה להאריך את המועד להגשת בקשה למתן מעמד קבע לבנות.

ביום 22.8.2007 הודיע משרד הפנים לב"כ המשפחה כי על פי " תיקון להחלטת ממשלה מס' 156 מיום 18.6.06 למתן מעמד לילדי זרים, ניתן היה להגיש בקשות עד ליום 31.8.06", וכי "לא ניתן להגיש בקשה שנה לאחר המועד" (ההדגשה במקור- י.ש.) (נספח ד2 לתגובת המשיב).

בינתיים ביום 5.3.2008 נעצר האב והוצא נגדו צו משמורת וצו הרחקה, ולכאורה אמור היה לצאת מישראל, לדברי המשיב, עד ליום 1.3.2009.

ביום 17.8.2010 פנו העותרים אל לשכת רשות האוכלוסין בתל אביב-יפו בבקשה לקבלת מעמד, בהתאם להחלטת הממשלה 2183. בו ביום נדחתה בקשת העותרים על הסף בנימוק כי לא מתקיים תנאי " סעיף 1(ג) להחלטה הקובע כי במועד קבלת החלטה זו, הילד מתגורר בישראל רצף תקופה בת 5 שנים, לכל הפחות, ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים".

החלטה זו של משרד הפנים היא מושא העתירה שלפניי. הסעד המבוקש בעתירה הוא ביטול החלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת העותרים לקבלת מעמד. עוד התבקש בית משפט זה להורות על העברת בקשת העותרים לקבלת מעמד לבחינתה של הוועדה המקצועית הדנה במקרים גבוליים, בהתאם לסעיף 13.ו להחלטת ממשלה 2183.

ג.        עיקר טענות הצדדים